ליס רכב בע"מ נ' גנאים

פסק דין

מבוא:

התובעת השכירה לבנה של הנתבעת, מר בלאל ג'נאיים ( להלן – "בלאל" ) רכב, לתקופה החל מיום 31/12/07 ועד ליום 1/2/08. להבטחת תשלום התמורה כנגד השכרת הרכב, מסר בלאל לתובעת שיק ביטחון, הוא השיק נשוא התביעה, כשהוא ריק מסכום, ומשוך מחשבון הנתבעת ( להלן – "השיק" ), אשר הסכימה כי השיק ישמש לביטחון, במסגרת העסקה הנ"ל שבין התובעת לבין בנה בלאל. מאוחר יותר, ביום 17/3/08, השכירה התובעת רכב לבנה האחר של הנתבעת, מר עבד ג'נאיים ( להלן – "עבד" ), והמשיכה להחזיק בשיק כשיק ביטחון, גם במסגרת העסקה האחרת, שבינה לבין עבד.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, התמורה המוסכמת כנגד השכרת הרכב לבלאל הינה סך של 4,200 ₪, ובנוסף, חייב בלאל סך של 1,900 ₪ בגין קילומטרז' נוסף, ובסה"כ 6,100 ₪, וכי בלאל שילם מחוב זה סך של 5,000 ₪, ונותרה יתרת חוב בסך 1,100 ₪. כן טוענת התובעת, כי עבד לא שילם את חובו בגין שכירות הרכב, והחוב הכולל בשתי העסקאות הינו סך של 9,500 ₪. לטענתה, הנתבעת, שהסכימה למסור את השיק להבטחת תשלום חובו של בלאל, הסכימה, טלפונית, כי הוא ישמש גם להבטחת תשלום חובו של בנה השני, עבד, ולכן היא, התובעת, השתמשה בשיק זה גם במסגרת העסקה עם עבד, כאמור.

הנתבעת מאשרת כי היא מסרה את השיק להבטחת תשלום חובו של בלאל, אך טוענת כי מעולם לא הסכימה כי הוא ישמש שיק ביטחון בעסקה האחרת שבין עבד לבין התובעת, ואיש מטעם התובעת לא שוחח עימה טלפונית לעניין זה. כן טוענת הנתבעת, כי בלאל שילם את מלוא החוב המגיע ממנו לתובעת, ומשכך, על התובעת להשיב לידיה את השיק.

דיון:

מוסכם כי העסקה שבין התובעת לבין בלאל קדמה לעסקה שבין התובעת לעבד. כמו כן, מוסכם כי בלאל שילם לתובעת סך של 5,000 ₪, במסגרת העסקה שבינו לבין התובעת. מנהל התובעת, מר מאהר כעכוש ( להלן – "מאהר" ), טען בתצהירו מיום 8/10/09 כי, סכום השיק הינו סך כל חובותיהם של בניה של הנתבעת. בעדותו בפניי העיד מאהר כי, התמורה כנגד השכרת הרכב לבלאל הייתה סך של 4,200 ₪, וכי בלאל חייב בסך של 1,900 ₪ בגין קילומטרז' נוסף, ולעניין זה הסתמך העד על הסכם שכירות רכב, שסומן ת/1, בטענה כי בלאל חתום עליו. עיון במסמך זה מגלה כי בצד התמורה בסך 4,200 ₪, נרשם גם סך של 1,900 ₪ בגין ק"מ נוסף. מאהר לא ציין בתצהירו הנ"ל כי בלאל חייב בחוב נוסף בסך של 1,100 ₪, שנכלל בסכום השיק. בלאל העיד כי אך בדיון בבית המשפט הוא ידע כי הוא חוייב בסך 1,900 ₪ בגין קילומטרז' נוסף, מלבד דמי השכירות בסך של 4,200 ₪ ( עמוד 15 שורות 2-3 לפרוטוקול ), ובאשר לטענה כי הוא חתום על הסכם השכירות, ת/1, המציין זאת, העיד בלאל כי החתימה על גבי המסמך הנ"ל אינה שלו. בלאל העיד כי הוא חתם על הסכם שכירות, במעמד עריכת העסקה עם התובעת, את החתימה על המסמך ת/1, כאמור, אינה שלו ( עמוד 15 שורה 9 לפרוטוקול ). אני דוחה טענה זו של בלאל. שהרי, הוא לא הגיש את ההסכם עליו הוא חתם, חרף טענתו כי הוא חתם על הסכם שכירות רכב, ומשכך, אני מאמץ את טענת מאהר, לפיה, ההסכם עליו חתם בלאל הינו ת/1, והחתימה שם הינה של בלאל. כמו כן, התרשמתי כי עדותו של בלאל לעניין זה לא הייתה כנה, אמינה וסבירה, אלא מגמתית ובלתי עקבית לחלוטין. יתרה מזאת, העובדה, לפיה, בלאל שילם לתובעת סך של 5,000 ₪ ( עובדה שאינה שנויה במחלוקת ), מחזקת את גרסת התובעת, לפיה, הוא חייב בחוב נוסף של 1,900 ₪, אחרת היה משלם אך את הסך של 4,200 ₪, שהינו דמי השכירות כפי שנקבע בהסכם שבין הצדדים, ולא היה משלם סכום העולה על כך. תשלום סך של 5,000 ₪ מוכיח כי בלאל ידע והסכים כי מגיע ממנו חוב נוסף, מלבד הסך של 4,200 ₪ הנ"ל.

מהטעמים הנ"ל אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה, בלאל שילם את מלוא חובו לתובעת, כפי שטענה בסעיף 7 לתצהיר העדות הראשית מטעמה, וכפי שהעידה בפניי בבית המשפט ( עמוד 14 שורה 23 לפרוטוקול ).

על כן, אני קובע כי התובעת הוכיחה כי מגיע לה מבלאל יתרת חוב בסך 1,100 ₪, לאחר קיזוז סך של 5,000 ₪, ששילם מכלל חובו שעמד על סך של 6,100 ₪.

מנהל התובעת, מר מאהר, העיד כי הנתבעת הסכימה כי השיק ישמש שיק ביטחון בעסקה המאוחרת יותר, שנערכה בינו לבין בנה עבד, כאשר הסכמתה של הנתבעת ניתנה לו בטלפון. לפי עדותו של מאהר, עבד, שהגיע למשרדיו לשכור רכב, זאת ביום 17/3/08, לא החזיק בכרטיס אשראי, וביקש ממנו כי השיק שנמסר בעסקה עם אחיו בלאל ישמש לביטחון גם בעסקה עמו, אז התקשר מאהר לנתבעת, וזו הסכימה לכך, ובעקבות כך השכירה התובעת את הרכב לעבד ( ( עמוד 13 שורות 4-9 לפרוטוקול ).

הנתבעת העידה כי היא מסרה את השיק לבלאל על מנת למסור אותו לתובעת, במסגרת העסקה שבין בלאל לבין התובעת, אך לא הסכימה כי השיק ישמש כשיק ביטחון בעסקה האחרת, שבין התובעת לבנה עבד. היא העידה כי מנהל התובעת, מאהר, לא שוחח עימה אף פעם, גם לא בעניין העסקה עם עבד והחוב המגיע ממנו ( עמוד 14 שורות 10-19 לפרוטוקול ).

מצאתי לאמץ את גרסת הנתבעת. אנמק:

מאהר אישר כי לא קיבל מאת הנתבעת אישר בכתב, לפיו היא מסכימה כי השיק ישמש כבטוחה גם בעסקה האחרת, שבין התובעת לבין עבד. העדר הסכמה בכתב מאת מושך השיק לכך שהשיק יועבר לעסקה אחרת, השונה מהעסקה במסגרתה הוא ניתן תחילה, וכשאין בין שתי העסקאות כל זיקה, מחזק את גרסת הנתבעת, לפיה, היא לא נתנה הסכמתה לכך.

מאהר לא העיד כי הנתבעת או בלאל נכחו במעמד עריכת עסקת השכרת הרכב עם עבד, ביום 17/3/08. טענתו, לפיה, הוא התקשר לנתבעת לקבל הסכמתה להשתמש בשיק גם בעסקה זו, מוכיחה כי הנתבעת לא נכחה באותו מעמד. בלאל העיד כי הוא לא נכח שם ( עמוד 15 שורה 27 לפרוטוקול ). מכאן, האדם היחיד שהיה ביכולתו להעיד, לעניין נסיבות עריכת עסקת השכרת הרכב עם עבד, וקיומה או העדר קיומה של שיחת טלפון בין מאהר לבין הנתבעת, הוא עבד עצמו, שהינו צד לעסקה המאוחרת, ונכח במעמד שיחת הטלפון הנטענת ע"י מאהר. חרף זאת, נמנעה התובעת מלזמן את עבד לעדות מטעמה, על מנת שיציג את גרסתו באשר לנסיבות עריכת העסקה אחרת, שבינו לבינה, ועל מנת לחזק את עדות מאהר, לפיה, התקשר זה לנתבעת וקיבל את הסכמתה להעברת השיק לעסקה זו, כנטען. לא הוצג כל הסבר מניח את הדעת להימנעות התובעת מהעדת עבד, לעניין מהותי זה, והדבר אך מחזק את ראיות הצד שכנגד.

למעלה מכך, התובעת לא הציגה פלט שיחות, להוכיח כי ביום 17/3/08 התקיימה שיחת טלפון בין מנהלה, מאהר, לבין הנתבעת, והרי, שיחה נטענת, כאמור, הינה יסוד התביעה כאן, הנסמכת על הסכמת הנתבעת לכך שהשיק ישמש שיק בטחון בעסקה אחרת, השונה מזו שניתנה במקור, כאשר הנתבעת מכחישה קיומה של הסכמה, כאמור. אני דוחה את טענת התובעת, בסעיף 5 לסיכומיה בכתב, לפיה, היה על הנתבעת להביא את עבד לעדות מטעמה. היה על התובעת לזמנו לעדות, בהיותה התובעת בתיק זה, והנטל להוכיח את תביעתה, הנסמכת על הסכמת מושך השיק, שניתנה במהלך שיחת טלפון בנוכחות עבד, מוטל על כתפיה היא.

התובעת אף לא הגישה כל ראיה להוכיח כי היא שלחה לנתבעת, לאחר עריכת העסקה עם עבד, כל הודעה המתעדת את הסכמתה הטלפונית הנ"ל של הנתבעת, וכי השיק ישמש כבטוחה לעסקה המאוחרת. העד מטעם התובעת אף העיד כי אין לו הוכחה כי פנה הוא לנתבעת בדרישת החוב של שני בניה ( עמוד 13 שורות 15-17 לפרוטוקול ).

אומנם, אין חולק כי גם במסגרת העסקה שבין התובעת לבין בלאל, לא ניתנה הסכמה בכתב מאת הנתבעת לכך שהשיק ישמש כבטוחה לתשלום החוב, יחד עם זאת, יש לאבחן בין שתי העסקאות, לעניין זה, שהרי, בלאל היה זה שהחזיק בשיק המשוך מחשבון הנתבעת, והוא שמסר אותו לתובעת, דבר המלמד כי הוא קיבלו מאת הנתבעת למטרה הנ"ל, בעוד שעבד כלל לא החזיק בשיק, אלא שהשיק הועבר מעסקה אחת לעסקה אחרת, ע"י התובעת עצמה, שכבר החזיקה בשיק, אותו קיבלה בשלב קודם, במסגרת עסקה קודמת.

על כן, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הסכימה כי השיק ישמש שיק ביטחון בעסקה שבינה לבין מר עבד.

סוף דבר: